אחד הדברים שפודקאסטרים מתאהבים בו הוא הזרימה החופשית בתוכן. היכולת והקלות של לשבת מול מיקרופון ולדבר. לבד, עם שותפים, באולפן, בטלפון או בשיחת מחשב מרוחקת.
אין רע בלהרגיש את הרגע ולהמציא את עצמך תוך כדי שידור, אלא שחופש כזה לא מוביל אותנו ואת המאזינים לסדר בדברים. קפיצה אסוציאטיבית מדבר לדבר היא חגיגה ליצירתיות שלנו אבל בלגאן לא הגיוני למאזינים.
לשם כך עלינו להציב לפני תחילת התוכנית מסמך מסודר מה הולך להיות בה, סדר הדברים שמובלים כסיפור, עם הקשר והיגיון. סדר כזה הוא "רשימת השידור" = LINE UP.
הרשימה תכלול מה קורה בתוכנית לפי הסדר וציון ה"אייטם" (הנושא לשידור) עם צורת הביטוי שלו בתוכנית (ראיון/פינת מידע/מונולוג/פאנל...), מי שותף לאייטם (אם יש מרואיין למשל אז שמו, הטלפון שלו, הקרדיט שצריך לתת לו) ותזמון כללי לאייטם.
בניגוד לרדיו, אנחנו לא מוגבלים בזמן שזה לטובתנו אבל גם לרעתנו: יש תחושה שכוון שהשעון לא לוחץ אותנו אנחנו יכולים לדבר או לראיין ללא הגבלה אבל העניין הוא העניין, כלומר כמה זמן ניתן להקדיש לאייטם כדי שישאר מעניין. עניין הוא סוביקטיבי ולא קל לשיפוט אבל מחוייב לשיפוט. לפעמים ייקח לנו זמן והרבה פודקאסטים שיעברו עד שנגיע לנוסחה הנכונה אבל זה יקרה. ועוד המלצה חשובה: הקשיבו! הקשיבו לפודקאסטים אחרים ותכתבו לכם מה עבד לאחרים ומה לא. איזה ראיון או מונולוג ריתק אתכם ולמה, ואיזה היה ארוך ללא מטרה. בהצלחה
Commentaires