עולם הפודקאסטים בעולם קיבל יחסי ציבור לא טובים בתקופה האחרונה כשניטש ויכוח על היכולת של פלטפורמות האיחסון השונות למחוק פודקאסטים שבעיניהם לא ראויים לשידור ומכילים פייק ניוז או הסתה.
ויכוח זה מצטרף לפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ואחרים שהחלו במדיניות קשוחה לפירסומים שנחשבים "שיקריים". הרשת החברתית ואחריה הפודקאסטים שזכו בתחילה להיות מלכי חופש הביטוי, אלו שמאפשרים מגוון דעות ופלוראליזם מחשבתי וביטוי, הפכו פתאום להיות הצנזור הראשי בחסות ממשלים, מנהיגים ואמת אחת מיינסטרימית.
בהעברה אלינו, לעולם הפודקאסטים החינוכיים, מי יהיה הצנזור שלנו? אנחנו היוצרים? הנהלת בית הספר? וכשיהיו אלו התלמידים שייצרו פודקאסטים לכיתה - מי יהיה אז הצנזור? ומה יהיו גבולותיו? (שפה? משלב? נתונים? מקורות? אמיתות?) ומה אם יהיו מי שיביאו טקסטים וראיונות שמתנגשים עם תוכנית הלימודים? האם תפקידנו לחסום אותם או לתת להם להיות השופטים של גווני האמת?
Comments